הפרידה מאדם קרוב מלווה באופן טבעי בכאב וקושי. אולם, כאשר המנוח מותיר אחריו צוואה ברורה וניתן צו קיום צוואה, יש ציפייה כי לפחות ההיבט הרכושי יתנהל באופן חלק, כבוד ומהיר. למרבה הצער, אנו נתקלים בתיקי עיזבונות בהם אחד היורשים, או מי שמייצג אותו כאפוטרופוס, בוחר לשתק את התהליך. אותו צד מסרב לבצע פעולות טכניות ופשוטות, כגון פתיחת חשבון בנק ייעודי לקטין, ומחזיק את הכספים הנזילים כבני ערובה עד שייענו דרישותיו הכספיות המופרכות, לרבות דרישה למזונות מן העיזבון שלא בצדק.
אין ספק כי זה קריטי להעמיד דברים על דיוקם המשפטי: זכות למזונות מן העיזבון אינה זכות קנויה אוטומטית. בניגוד לחיוב מזונות ילדים רגיל שמקורו בדין האישי, מזונות מעיזבון כפופים לחוק הירושה ומושתתים על "מבחן נזקקות" מחמיר ודווקני.
המציאות הכלכלית מאחורי תדמית הקורבן
בחינת המציאות הכלכלית במקרים כאלו חושפת לרוב תמונה שונה לחלוטין מתדמית הקורבן. כאשר הקטין זכאי באופן קבוע לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי, ולפנסיה ממקום עבודתו של המנוח, הכנסות אלו מכסות, ואף עולות, על צרכיו ההכרחיים. לעיתים מדובר בסכומים שעולים פי כמה על דמי המזונות שהיו משולמים בחיי המנוח.
הפסיקה של בתי המשפט בישראל קובעת בעקביות כי אם צרכיו של הקטין מכוסים באמצעות קצבאות אלו, ובמיוחד כאשר קיים הסכם ויתור קודם על מזונות, הוא אינו עומד במבחן הנזקקות המחמיר. הפסיקה מתייחסת למזונות מן העיזבון כחריג שיש לצמצם, על מנת שלא לפגוע בעיקרון העל של כיבוד רצון המת וקיום חלוקת העיזבון כפי שציווה.
ההשלכות של עיכוב כספים בחוסר תום לב
כאשר צד משתמש בכספי העיזבון של יורשים אחרים כקלף מיקוח ומסרב לאפשר חלוקה כדי להפעיל לחץ, הוא פועל בחוסר תום לב משווע. התנהלות זו אינה רק בעייתית מוסרית, אלא חושפת את הצד המעכב לסנקציות משפטיות כבדות. מעבר לעובדה שתביעות סרק למזונות נדחות, עיכוב כספים גורר הפסדי תשואות ולעיתים תשלומי מס מיותרים.
במצבים של קיפאון וסחטנות, אין מנוס מפנייה מיידית וחדה לבית המשפט המוסמך למתן הוראות לחלוקת העיזבון ואכיפת הצו. שקיפות מלאה מול בית המשפט, תוך חשיפת המסמכים, הקצבאות הקיימות, והתכתבויות המעידות על חוסר שיתוף פעולה מכוון, תוביל לא רק לחלוקת הכסף אלא אף לחיוב הצד המטריד בהוצאות משפט כבדות וקיזוז חובות עבר.
עיזבון אינו כספומט פתוח לסחטנות.